מאז שאני זוכרת את עצמי, ילדה קטנה וסקרנית, תמיד חלמתי לנסוע לחו״ל. לראות עולם, להכיר תרבויות, לפגוש אנשים חדשים, להריח ריחות שלא הכרתי, לטעום מאכלים, להסתובב בחנויות, לנשום אוויר, להרגיש מה זה חופש אמיתי. לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שעליתי על מטוס. בגיל 12, כשאמא שלי שאלה אותי מה אני מעדיפה, לטוס לחול או לחגוג בגדול, התשובה כבר הייתה ברורה לשתינו. הכל היה מוזר, מיניאטורי, שירותי ונדיב. טיסה קצרה לעיר שאז נראתה לי כעולם הרפתקאות מושלם עבור ילדה קטנה בת 12, והיום אחת מהערים היפות בעולם. פריז. פגישתי הראשונה עם מיקי מאוס הייתה מרתקת. את חנות המזכרות של דיסני לא אשכח לעולם. הטיול הזה הפך להיות מסע קטן ובלתי נשכח עבורי. הפעם הראשונה שלי בחו״ל. לראשונה חוויתי רכבת הרים אמיתית עם אמי - חוויה שהעלתה לשתינו את הדופק, פגשתי את המונה ליסה וניסיתי להבין איך נהנים ממוזיאון בעל שם עולמי, למדתי מה זה קרואסון אמיתי עם חמאה והטעם של השוקו החם עדיין מנסה להתחקות אך ללא הצלחה. עם פריז נפגשתי שוב אחרי כמה שנים בטיול נוסף יחד עם אחותי ואמי הפעם בקפור לא רגיל. שם רכשנו את מעיל הסקי הראשון שלי, הבנו שאין ארוחת בוקר טובה יותר מבאגט טרי וחם, חמאה וריבה ביתית ובעיקר נהנו אחת מהשניה. ההכרות שלי עם חו״ל ממשיכה בחופי ברזיל ובעיר הולדתה של אמי סאו פאולו. גם זה היה מסע משולש של שלושה דורות. כאן לראשונה הבנתי, שזמן והנאה לא נמצאים באותה משוואה, כאשר לקח ל- Room Servise להגיש לנו  את הפאפיה שהזמנו משהו כמו 4 שעות (לא, בחיי שלא הגזמתי). בברזיל לזמן יש הגדרה אחרת. ואולי כאן הטעות של העולם המערבי. אבל זה כבר דיון לגמרי אחר. מהטיול הזה אני בעיקר זוכרת את החול הלבן, המים התכולים והאננס הטרי. כאן החל להתפתח לו רומן סוער ביני לבין אהבתי הנצחית לים, שמש וחופים בתוליים. אסכם את ברזיל בכמה טעמים שלא הצלחתי לשחזר בשום מקום אחר בעולם - agua de coco בטעם של גן עדן, פיצה הכי טעימה שאכלתי בחיי ופאפיה מתוקה עם גבינה. בהמשך חיי נפל בחלקי הכבוד להיות חלק ממסע פולין המרגש שעד עצם היום הזה מעביר בי צמרמורות בכל פעם שאני נזכרת בו. על שאר המקומות כולכם כבר כנראה שמעתם, הייתם או חלמתם להיות. ברצלונה הצבעונית והיפהפייה, המפלים בבפאלו - מראה עוצר נשימה, תאילנד- איך במקום אחד יש פשוט את הכל, ניו יורק - כאן מילים בהחלט מיותרות, מקסיקו המפנקת ובשאר אנסה כבר להיזכר בעצמי. היום אני נמצאת במקום שרובכם לא שמעתם עליו ורוב הסיכויים שגם לא תגיעו אליו. זה המקום שבזכותו אולי אצליח להמשיך ולהגשים את החלום שהתחיל להתממש בגיל 12 וממשיך עד עצם היום הזה. נפלה בחלקי הזכות הגדולה להיחשף לעולם שיש לו כל כך הרבה מה להציע. לפני 4 חודשים, טסתי יחד עם האהבה האמיתית של חיי להיות חלק מעוד חלום. החלום להיות טייס. כאן במקום המסתורי הזה (טוב לא כזה מסתורי) בו אני חיה הבנתי שזה לא באמת משנה איפה אתה נמצא, העיקר שיש לידך אנשים אמיתיים שאתה יכול לסמוך עליהם, אהבה וכלב נאמן אחד. אז למרות שזה חור שמעולם לא חלמתי להגיע אליו, האמת גם לא ממש שמעתי עליו, ואמנם אין כאן agua de coco או חופים בתוליים, יש כאן קוראסון עם חמאה וריבה, פיצה נחמדה, אנשים מדהימים שיודעים לתת הרגשה של משפחה אחת גדולה ובעיקר חם כאן! 

Treasure Coasts,  

Port.St.Lucie

FL