זה לא פשוט, אבל זה אפשרי
את הקטע הזה אני כותבת מתוך ההתחברות שלי למושג קבלה, למושג הודיה. לא, אני לא מתכוונת לקבלה מיסטית או רוחנית שמקורה ביהדות... בעצם אולי זה חלק מזה, אני משאירה לכם להחליט לבד. אני מדברת על קבלה של עצמך. ללמוד לדעת לקבל את מי שאתה, איך שאתה, עם היכולת לשנות דברים שאתה פחות אוהב בעצמך או אפילו רק להיות מודע אליהם ורוצה למזער אותם. המודעות היא בעיני הגדולה של הבן אדם. זה לא פשוט, אבל זה אפשרי. לפעמים, החיים מובילים אותנו למקומות שאפילו לא חשבנו עליהם. החיים סוללים לנו את הדרך ומפגישים אותנו עם כל מיני סוגים של אנשים. חלקם מזכירים לנו את עצמנו, חלקם שונים מאיתנו כל כך, עם חלקם יש לנו דברים משותפים והקליק הוא מיידי ועם רובם... פחות. הרעיון הוא פשוט לקבל את זה. כל אחד מאיתנו נולד במקום אחר, ספג תרבות שונה בבית, הלך לחוגים אחרים, התענין בנושאים שונים אפילו מהחבר הכי טוב שגדל לצידו, מה שהוביל אותנו להיות שונים כל כך מהשני. מה שנראה טריוויאלי לאחד, לא תמיד נראה הגיוני לאחר. מה שיפה בזה שזה לגמרי בסדר. לקח לי המון שנים לקבל את מי שאני,מה שאני והיום אני במקום שאני יכולה להגיד בלב שלם - אני שלמה עם עצמי. גאה במי שאני ובמי שהפכתי להיות. רובנו חווינו חוויות לא נעימות שבדרך כלל, אפילו לא בא לנו להיזכר בהן. התאכזרויות, קללות, העלבות כאלה או אחרות מצד ילדים אחרים בגילנו. מי שלא קיבל אפילו לא חבטה אחת, איזה קללונת, זלזול... משהו... שאפו. השאלה היא לאן ״הירידות״ האלה הביאו אותנו. האם זה העצים אותנו? האם השאיר צלקת? האם עכשיו, בתור דור שהופך להורה בעצמו, אנחנו פוחדים על הילדים שלנו שיחוו את אותם הדברים ומגוננים עליהם כמו ציפור שמגנה על האפרוח שלה? מקום למחשבה... אני חושבת שכאב, עצב או תחושה שאתה לא אהוד או פופולארי במיוחד, יכולים להביא אותך בסופו של דבר למקום טוב, מקום של צמיחה, של גדילה ושל חוזק. הכל תלוי מי היו המנהיגים שלך לאורך הדרך. אז אם יש משהו שאתם לא אוהבים או לא מקבלים בעצמכם, חיצוני או פנימי, תנסו לחשוב למה. נסו להבין מה מפריע לכם באמת. אולי, אם תגלו את מקור התחושה, את המניע שלה, תוכלו להשתחחר ממנה אחת ולתמיד, להעריך ולהוקיר את עצמכם כלפי עצמכם, ולהודות על כל מה שהיקום נתן לכם. קראתי כתבה על הרגלים ששווה לנו לאמץ בחיי היומיום. אחד מהם הוא פשוט בכל בוקר להודות על משהו. אפילו משהו אחד קטן לדוגמא ששתיתי קפה עם חבר שיקר לי. בתרגום לעברית זה נשמע כרגיל - גרוע, אז אני מצטטת
"It is not HAPPY people who are THANKFUL, it is THANKFUL people who are HAPPY"
אז נסו לאמץ לעצמכם הרגל של הודיה. גם אם בהתחלה זה נראה לכם משונה או לא רגיל להודות על מה שיש לכם, זה הרגל
שבסוף הופך לחלק ממכם, למי שאתם. הרגל שעוזר לכם להודות על מה ומי שאתם, על מה שיש וגם על מה שאין לכם.
שבוע מבורך
